מסע ומפגש עם עם האפאטאני - עמק זירו, צפון-מזרח הודו

נכנסתם לבלוג שלי, קראתם את הכתבה, אהבתם אותה? ראשית - תודה. מגיע לכם הנחה על ספרי: המחוז הדרומי והמחוז הצפוני ב-58 ש"ח כל אחד כולל משלוח בדואר מהיר.
נא כתבו כתובת מלאה עם מיקוד
הזמנה ותשלום בביט: 0545405726
או כתבו לי מייל ואשלח פרטי בנק להעברה:
yigalzur@bezeqint.net

מוקף בגבעות מתגלגלות כחולות ומנותק טופוגרפית משאר האזורים המאוכלסים באזור, עמק זירו מציג דוגמה לאופן שבו הדו-קיום של האדם והטבע השתכלל במשך מאות שנים על ידי התרבות האפאטאנית. העמק, המאוכלס על ידי שבט ה-Apatani, שוכן במורדות התחתונים של מזרח ההימלאיה במדינת ארונאצ'ל פראדש בצפון מזרח הודו. הוא מורכב מכ-32 קמ"ר של שטחים הניתנים לעיבוד מתוך 1058 קמ"ר של רמה.
עד לפני שנים ספורות היה זה אזור סגור ומבודד כמעט לחלוטין וגם כיום נדרש אישור מיוחד כדי לבקר בו. אולי גם משום הקרבה האסטרטגית אל הגבול הבעייתי עם סין.

סימן ההיכר של העמק הוא ניצול מושכל של שטח קרקע מוגבל. האדמה השטוחה יחסית בעמק משמשת לגידול אורז רטוב בו מגדלים גם דגים. דפוס שימוש שיטתי זה בקרקע מבטיח רמה גבוהה של מגוון ביולוגי באזור ושימור יעיל של פרשת מים חיוניים המבטיחים נחלים רב-שנתיים הזורמים אל העמק כדי לענות על צורכי האנשים.
מערכת גידול האורז הרטוב ומערכת החקלאות שלהם נרחבות גם ללא שימוש בחיות משק או מכונות כלשהן. כך גם מערכת היערנות החברתית בת-קיימא שלהם. אונסק"ו הציע את עמק אפאטאני להכללה כאתר מורשת עולמית בשל "הפרודוקטיביות הגבוהה ביותר" והדרך ה"ייחודית" שלו לשמר את האקולוגיה

הקהילה פיתחה מיומנות ייחודית של גידול דגי אורז, כאשר יחד עם אורז, מגדלים גם דגים על השדות. זה מתווסף עוד עם דוחן (Eleusine coracana) שגדל על חבילות מחיצה מוגבהות בין חלקות האורז. המערכות האגרו-אקולוגיות ניזונות משטיפת חומרים מזינים ממדרונות הגבעות שמסביב. אובדן חומרי הזנה עם קציר היבול מוחלף על ידי מיחזור שאריות יבול ושימוש בפסולת אורגנית של הכפרים כך שפריון הקרקע נשמר שנה אחר שנה.

השבט ידוע בתרבות הצבעונית שלהם עם פסטיבלים שונים, עיצובים מורכבים של נול יד, מיומנויות במלאכות קנים ובמבוק, ומועצות כפריות מסורתיות תוססות הנקראות bulyañ, המפקחת, מדריכה ומפקחת משפטית על הפעילויות של אנשים המשפיעים על הקהילה כולה. הם פועלים על ידי פנייה אל מצפונם של האנשים במקום על ידי הקניית פחד מהחוק, ועל ידי קידום מניעת פעילויות בלתי חוקיות במקום על ידי פעולות ענישה. לשימור מערכת סוציו-משפטית יעילה כל כך יש ערך מיוחד כאשר מערכות המשפט הפורמליות של העת המודרנית נתקלו לא פעם בביקורת.

עמק זירו הינו דוגמא טובה לנוף תרבותי חי שבו בני האדם והסביבה התקיימו בהרמוניה במצב של תלות הדדית גם בתקופות משתנות, דו-קיום כזה ניזון מהמנהגים המסורתיים ומערכות האמונה הרוחניות.

הפיתוח הנופי בעמק מתוארך לתקופה שבה האפאטנים התיישבו בזירו. בהיעדר תיעוד כתוב, הזמן המדויק עטוף מסתורין, אך ההיסטוריה שבעל פה נעה אחורה לעשרים דורות לפחות לאחר שהשבט היגר מ-Wi ו-Wiipyo Supuñ המיתולוגיים לעמק זירו הנוכחי כשהם מביאים איתם. זרעי אורן, במבוק וחרדל.
מקורות טיבטיים מצביעים על כך שהשבטים המרכזיים של הרי ארונאצ'ל, שהאפאטנים הם אחד מהם, מאכלסים את האזור לפחות מהמאה החמש עשרה, וכנראה הרבה קודם לכן. ההתייחסות הראשונה לשבטים אלו מופיעה בטקסט גיאוגרפי המיוחס למאה השמינית אך הוא כנראה מהמאה השתים עשרה; כמה התייחסויות מהמאה השלוש-עשרה מוזכרות ביצירות היסטוריות מאוחרות יותר. אומרים שהאפאטנים התיישבו בעמק טאלי במשך זמן מה לפני שהעבירו את הבסיס לזירו. עמק זירו היה בתחילה שממה ביצתית בה גרו זוחלים פרהיסטוריים בשם בורו, שהאחרונים שבהם נהרגו על ידי מעין לוחית פליז (myamya talo) שנשמרת עד היום. התפתחות העמק למעמד הנוכחי מעידה על עבודה קשה והמשך מאבק אנושי להישרדות מול עוצמתו האינסופית של הטבע
נכנסתם לבלוג שלי, קראתם את הכתבה, אהבתם אותה? ראשית - תודה. מגיע לכם הנחה על ספרי: המחוז הדרומי והמחוז הצפוני ב-58 ש"ח כל אחד כולל משלוח בדואר מהיר.
נא כתבו כתובת מלאה עם מיקוד
הזמנה ותשלום בביט: 0545405726
או כתבו לי מייל ואשלח פרטי בנק להעברה:
yigalzur@bezeqint.net

ה-אפאטאני הם בין השבטים הבודדים בעולם שממשיכים לסגוד לטבע. היחס שלהם עם הטבע הוא שמסדיר את הפרקטיקות התרבותיות שלהם. כל הפסטיבלים המסורתיים הם, במובן מסוים, חגיגה של הטבע. למערכת כזו המיועדת לטבע, לתרבות ולאדם לתמוך הדדי זה בזה יש ערך אוניברסלי נצחי.
המנהגים והמנהגים המסורתיים של האפאטאני חיוניים לשמירה על מערכת בת קיימא הקיימת כיום. המערכת שנקבעה לגשת לכל נושא חשוב בחברה כקבוצות התנדבותיות היא הבסיס של שיטות עבודה אלו. הסדר זה מבטיח השתתפות של כל חבר בעבודות הקהילה ומטפח תחושת בעלות חזקה. בתקופה שבה עולם מדעי החברה נאבק בדרכים לגייס מעורבות קהילתית בעבודות התפתחותיות, למערכת הנהוגה בעמק זירו יש ערך אוניברסלי עצום.

ובכן מהו הדבר הזה בתוך האף? למיטב הבנתי ולפי מה שנאמר לי בעמק זירו מאחר ונשים של עם האפאטאני נחשבו יפות ונחטפו ע"י בני שבטים אחרים השתרש הנוהג של החדרת זרעי עץ או לוחית עץ באף מעל הנחיריים ולכך נוספו קעקועים והכל במטרה ל"כער" את הנשים. הנוהג הולך ונעלם ולא קיים אצל נשים צעירות ונערות.
כנוף תרבותי חי, התרבות האפאטאנית הוכיחה את עצמה מסוגלת לקיים את ערכי הליבה שלה גם מול השפעות חיצוניות בעשורים האחרונים. עם הגדלת האוכלוסייה, כמה כפרי לוויין עלו. עם זאת, הנוף הכולל שנראה לפני מאה שנה עדיין נשמר. כיסוי החופה של רכסי ההרים מסביב לעמק גדל. שדות האורז שלווים כמו שהיו וכך גם גני הבמבוק. מלבד הרחבת הרחובות הצרים המסורתיים, הקסם הישן של הכפרים שלם. מבנים סוציו-דתיים אופייניים עדיין המרכזים שסביבם סובבים החיים. בכל מקום שבו יש מספר נאות של אנשים משבט מסוים, מבנים אלה נבנים אפילו בכפרים חדשים יותר.
