בין עם הקוניאק, חבל נגאלנד, מזרח הודו - סיפור בתמונות ומפגש עם דמויות יוצאות דופן
במהלך ספטמבר – אוקטובר 2016 שהיתי כחודשיים בצפון מזרח הודו לצורך הכנה וסקר שטח לתוכנית טלוויזיה שלא יצאה אל הפועל. במהלך החודשיים עשיתי כברת שטח ענקית, שטתי על נהר הברהמפוטרה המדהים, הייתי על אי הנהר מאג'ולי – האי היבשתי הגדול ביותר בעולם. במהלך התקופה הקרובה אעלה בבלוג כתבות וצילומים על כמה מהמקומות, העמים והתרבויות הכה ייחודיות המשבצים חלק עולם זה שכמעט ואינו מוכר.
צפון מזרח הודו (רשמית North Eastern Region, NER) הוא האזור המזרחי ביותר של הודו המייצג חלוקה מינהלית גיאוגרפית ופוליטית של המדינה. הוא כולל שמונה מדינות - ארונאצ'ל פראדש, אסאם, מניפור, מגאלאיה, מיזורם, נגאלנד, טריפורה וסיקים.
האזור חולק גבול בינלאומי של 5,182 ק"מ (כ-99 אחוז מהגבול הגיאוגרפי הכולל שלו) עם מספר מדינות שכנות - 1,395 ק"מ (עם האזור האוטונומי של טיבט, סין בצפון, 1,640 ק"מ עם מיאנמר במזרח, 1,596 ק"מ עם בנגלדש בדרום-מערב, 97 ק"מ עם נפאל במערב, ו-455 ק"מ עם בהוטן בצפון-מערב. צפון – מזרח הודו כוללת שטח של 262,230 קמ"ר כמעט 8% מזה של הודו.
עם הקוניאק, אחד מעמי הנאגה (נחש) ןהגדול מביניהם חי באזור מון, מדינת נגאלנד, מזרח הודו. בני הקוניאק מפורסמים בזכות פניהם וגופם המקועקעים. הם דוברים את שפת הקוניאק, שפה סינן-טיבטית, כאשר לכל כפר יש את הניב המקומי שלו. בני הקוניאק היו ציידי הראשים האחרונים במזרח הודו.
הערה: השמות המלווים את הצילומים הם למיטב הבנתי תרגום כינויים של כל אחד מהאנשים המצולמים.
אנשי הקוניאק מקשטים את בתיהם בגולגולות, מקור ציפורני ציפור, נבי פיל, קרניים ופסלי עץ.
עם הקוניאק נשלט על ידי ראשי שבט כאשר התואר עובר בירושה והם ידועים בתור אנג. מוסד האנג עדיין נפוץ בקרב הקוניאק. לכל כפר יש אנג משלו. חלק מהכפרים הקטנים יותר נשלטים על ידי האנג של כפר שכן. ביתו של אנג הוא תמיד הגדול ביותר בכפר, עם תצוגה של גולגלות בחזית כעדות ליכולתו כמנהיג.
בני עם הקוניאק הם אומנים מיומנים. הם מייצרים גילופי עץ מצוינים, מצ'טות, רובים, אבק שריפה, תכשיטים ועוד. הגברים מבוגרים נושאים כיסוי ראש מיוחדים המתארים חיות, עטויים בשרשראות ובאוזניים יש להם עגילים מקרניים של חיות כמו עז או חזיר בד ועד חפצים שונים.
מה שמייחד את הקוניאק משאר השבטים של מדינת נגאלנד בצפון מזרח הודו הוא היסטוריית ציד הראשים העזה שלהם, שהייתה חלק ממסורת הלוחמים החזקה שלהם. סכסוכים טריטוריאליים בין שבטים וכפרים יריבים נפתרו באמצעות לוחמה. החשש מבני הקוניאק היה תדיר בגלל כישורי ציד הראשים שלהם - הם ערפו את ראשיהם של אויביהם והחזיקו את הראשים הכרותים כגביעים בסל שעוצב במיוחד כשהם יצאו לקרבות. הראשים הוצגו אז בגאווה על הקירות והפתחים של הלוחמים.
כדי להאדיר את עצמם או כמזכרת חלק גדול מהגברים נושאים עדי או יציקת מתכת של מספר ראשים שמציין את מספר הראשים שהרגו (צדו). לחלקם יש קעקוע דומה על החזה שמציין גם הוא את מספר הניצודים.
כשבקשתי לראות את הראשים הכרותים די התחמקו מתשובה ברורה. היה לי ברור שישנה השפעה מסוימת של הממשלה והחוק ההודי אבל בהחלט אולי רק למראית עין.
באופן רשמי מצוין שצייד ראשים הפסיק היכן שהוא בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. אבל הרושם שלי וגם לאור צילומים של גבר צעיר (תמונה למעלה) שנושא בגאווה עדי ועליו 4 ראשים הוא שהנוהג לא פסק לגמרי.
אחד הדברים שתומכים בהשערה הזאת היא העובדה שבני עם הקוניאק הם כמעט היחידים שרשאים לשאת נשק חם ללא רשיון/אישור, בתנאי שהם בייצור עצמי.
בכפרים הנידחים של מחוז נגאלנד, הגובל במיאנמר, עדיין נראים לוחמים לשעבר מבוגרים - פניהם וגופם המקועקעים מעידים על קרבות שהשתתפו בהם ועל ציד הראשים שהיה נהוג בעבר. זו הייתה מסורת לכבד את הגברים עם קעקועים על פניהם ועל החזה כאות למעשי הגבורה שלהם. קעקועים נעשו באופן מסורתי על ידי האישה או הנשים של ראש הכפר, האנג.
הביקור המעניין ביותר אולי היה אצל יצרן הנשק הבורמזי. בתוך בקתה חשוכה, כמו כל הבקתות בכפר, מסביב ליצרן נשק שהם קראו לו הבורמזי ובא מעבר לגבול הסמוך התאספה חבורה של גברים לוחמים ובסבלנות ישבו שעות עוקבים אחרי תהליך יצירה של רובה ממה שאקרא לו מאין מילים אחרות חלקים ופסולת של מתכת. האיש פשוט אומן בלתי רגיל.
הגברים בני עם הקוניאק נולדו ויורשים זהות שבטית חזקה. גם כיום הם גאים במסורת הלוחמים שלהם כמו הדורות הקודמים. הכישרון של השימוש במצ'טה או סכין ציד הראשים בעלת הידית הארוכה, הועברו לאורך הדורות. כל הגברים בני השבט מחזיקים ברובים תוצרת בית, המיוצרים בכפרים הנידחים הללו.
בעוד עשור בערך, אחרון הלוחמים ציידי הראש ייעלמו; עם זאת, בני עם הקוניאק אומרים ומאמינים שהעבר הלוחם של השבט ימשיך לחיות דרך המסורת שבעל פה ודרך הפסטיבלים השנתיים.
