יגאל צור
יליד 1955, חיפה.
ילדות כמו של כולם בשכונות הפועלים והפקידים של חיפה שנות ה-50 וה-60. מצד אחד היה ההר ומצד שני היה הים ואלו היו מוקדי המשיכה העיקריים, ובתווך היו הספרים והוגדרתי כ"תולעת ספרים". ילדות של משובה ושהות תמיד בחוץ עד לקריאה הנצחית: "יגאל, בוא הביתה."
הכל היה רגיל, ומסודר ונבנה בעיקר סביב להעניק חינוך וביטחון לילדים. הצופים, המחנות, המורים לטבע הביאו את העולם והטבע אלי וחיבקתי חזק.
מלחמת יום כיפור ועוד יותר מלחמת ההתשה הארוכה והעכורה ברמת הגולן שלאחר מכן השאירו משקע עמוק, שחלק ממנו הבאתי לביטוי בסיפורים הראשונים שפרסמתי. נסעתי רחוק כדי להשתחרר, "שחרור ללא גבולות" קראתי לזה בהקדשה לקובץ הראשון. ובאחד הראיונות הכותרת הייתה "הכל חוץ מלגיון הזרים."
כן, ניסיתי לחוות, להתנסות, להרגיש – תהליך טבעי אלא שאז הוא היה די יוצא דופן. ולכן אחד מספרי יצא בהוצאת "הכבשה השחורה" (של הקיבוץ המאוחד).
הכתיבה היא הדרך שלי לסדר את הפאזל שנקרא עולם, לתת בו צורות ותבניות. כתיבה ומשפחה חיים בהרמוניה ויוצרים את השלם.
על כתיבה וספרי מתח:
הכתיבה החלה בגיל מוקדם. סיפורים ראשונים החלו להתפרסם בשנות ה – 80 בעיתונות היומית ובכתבי עת ספרותיים. סיפורי הקובץ הראשון "עם תום המונסון", 1989, היו מבוססים בעיקר על מוטיבים ביוגרפיים במפגשים עם עולם ואנשים מופלאים.
הרומן הראשון שכתבתי "הדרך והתולעים" לא פורסם עד היום. הוא הביא את סיפורה של קומונה תוססת עניינים אישיים בכפר קטן בצרפת.
ב"מעיין פרחי השקד", עם עובד, 1993, הבאתי את סיפורו של הדור השני לשואה דרך בחור בשם מיכה שנמצא כל הזמן בבריחה, מהכול. אבי ז"ל אמר: "הספר חזק." ולא זיהה שזה עלינו.
"שזיף שחור", הקיבוץ המאוחד, 2000, נכתב תקופה ארוכה לאחר שזיהיתי תופעה של חיילים אתיופים שמתאבדים. זה היה הספר הראשון שבו מוטיב חקירה היה דומיננטי והספר נע בין חקירה לסיבת המוות לבין המסע של הנער מגונדר עד לסודאן. באותה עת כתבתי את התסריט "מנליק- נסיך יהודי שחור".
כתיבת המתח החלה לאחר שתיקה ארוכה ספרותית.
כתיבת "צרות בגן עדן", 2011, הייתה סיזיפית, למצוא את השפה שלי לכתיבת מתח. כתבתי אותו אין ספור פעמים. איך ליצור את המבנה, איך לסוגר עלילה וקצוות ובעיקר להתחיל לתת צורה ושפה לדמות המרכזית – דותן נאור.
"מוות בשנגרי-לה", 2012, בא יותר בקלות. ידעתי שהעלילה תתרחש בצפון הודו, ובמרכז פלונטר של מכירת נשק ישראלי שמגיע לידיים לא רצויות. לא מעט השפיעו עלי האירועים בפיגוע במומביי ובבית חב"ד בפרט.
"אבודה" הוא בפירוש הזעקה האישית שלי נגד סחר בבני אדם, ובפרט בנשים ונערות וילדות בדר'-מזרח אסיה. נושא היעלמות וחטיפות ילדים העסיק אותי ארוכות.
העידן הטלוויזיוני שלי
הוא החל למעשה כשנתבקשתי להביא חומרים מצולמים מהמקומות אליהם נסעתי, שאז מעט ישראלים, אם בכלל הגיעו אליהם. זה התחיל בצילומי סטילס עבור "ידיעות אחרונות ו"מגזין מסע אחר" ומהר מאוד עבר גם לצילומי וידאו מהם יצרתי וביימתי כתבות מצולמות תחילה עבור "רואים עולם" הערוץ ה-1 ובהמשך למדיות אחרות ובראשן ערוץ 10, ערוץ הטיולים ועוד.
היותי הכתב הישראלי היחידי שהיה משובץ עם הצבא האמריקאי הדיוויזיה ה – 3, יחידת הקשר 22, במלחמת המפרץ ה-2 בעירק היוותה שיא בפעילותי העיתונאית.
תוכניות טלוויזיה:
2003- מלחמת המפרץ ה-2 , שידורים ישירים מזירת הקרבות בעירק, מכווית ועד בגדד.
2003 - "42 יום בדרך לעיראק" בימוי, תסריט וצילום, ערוץ 10.
2004–2005 - "שליחות קטלנית" חדשות אולפן ו', 56 כתבות, ערוץ 10
2005 - "כיצד חציתי את אירופה", ערוץ 10
2006 - "מסביב לעולם ב– 80$", ערוץ 10
2006-2009- "מדריך לתייר בגלקסיה", ערוץ 10- ערוץ הטיולים
תאוות המסעות:
מגיל צעיר אהבתי מפות ולחלום על מקומות רחוקים, בלעתי בתאווה את ספרי ז'ול ורן, קרל מאי וציירתי על נייר פרגמנט בקנה מידה זעיר את המסע של סטנלי בחיפוש אחרי ליווינגסטון. משיטוטי ילדות בכרמל בנעורי ניווטתי בנגב ובגליל עם מפה טופוגרפית. אחרי מלחמת יום כיפור לקחתי תרמיל, ימי "המוצ'ילרוס" המיתולוגיים, חציתי בהליכה את האלפים, ירדתי את הדנובה ממקורותיו בסירת גומי. וזאת הייתה ההתחלה.
מסעות בולטים:
1990 מסע לתחקיר "המדריך להודו". מפגש עם הסופר ההודי זוכה פרס נובל ר.ק. נאראיאן.
1992 מסע ממושך לתחקיר "המדריך לסין".
1994 מסע ארוך וראשוני באינדונזיה מסומטרה ועד לפפואה המערבית.
1998 החיפוש אחר ה"חותם הגנטי היהודי" במשך 3 חודשים באפריקה. בעיקר זימבבואה, מאלווי ומאלי.
1999 מסע בעומאן, ממסקט ועד סאללה. מפגש עם העיתונאי היהודי-אמריקני דניאל פרל ז"ל.
2003 42 יום בדרך לבגדד. מסע מלחמה עם הצבא האמריקני. מלחמת המפרץ ה - 2.
