סקירה נאה על צרות בגן עדן.

ביקורת ספרותית על צרות בגן עדן - מתח-ספר ההמשך "מוות בשנגרי-לה" מאת יגאל צור
ספר טוב 

"עשרים שנה אני בא והולך, חשבתי שכבר ראיתי בבנגקוק הכול: את הלמעלה שלה, אבל בעיקר את הלמטה, את בור הביוב האנושי שהיא יכולה להיות" (עמוד 24).

הספר "צרות בגן עדן" מאת יגאל צור (כנרת זמורה-ביתן, 2011) הוא ניסיון ישראלי נוסף לכתוב ספר בסוגת ה"הארד בוילד" (כפי שכתבו ריימונד צ'אנדלר ודאשיל האמט). קשה לכתוב הארד בוילד ברחובות תל אביב (ולא שלא ניסו. ספרו של יאיר לפיד, "החידה השישית" על גיבורו הבלש הפרטי ג'וש שירמן, היה מוצלח במיוחד), ואולי בגלל זה בחר המחבר להעביר את העלילה דווקא לבירת תאילנד, בנגקוק.

גיבור הספר הוא החוקר הפרטי דותן נאור, שנשלח לבנגקוק בכדי לאתר את סיגל ברדון, צעירה יפיפייה שנעלמה במהלך חופשה, ובמקביל אליה נעלם משלוח גדול של הרואין. קורות החיים של נאור, כפי שהוא מעיד על עצמו בתיאור שלקוח מ"השינה הגדולה" של צ'אנדלר כמעט מילה במילה, "לא משהו. אין הרבה מה לספר. בן ארבעים ושלוש. הלכתי לבית ספר תיכון. אני עדיין מצליח לדבר עברית כשצריך. עבדתי במשרד ממשלתי שקשור לביטחון. אני עכשיו בסוג של חופשה" (עמוד 62). בבנגקוק יפגוש נאור בשלל שחקנים ופושעים שלכולם יש עניין בסיגל נעדרת, ולחלקם יש הרגל לפתור בעיות באופן סופי ומוחלט, ובכמה נשים יפות, ובראשן רעות, אחותה הגדולה והיפה של סיגל הפרועה (אם מישהו נזכר בוויוויאן סטרנווד מ"השינה הגדולה" ובאחותה הקטנה כרמן, זה לא במקרה).

נאור גם יצטרך להתמודד עם כמה מחבריו הוותיקים, יאיר שמש, החבר "מהשכונה, מהמסלול לסיירת צנחנים" (עמוד 134), שהלך אתו מהצנחנים לשירות הביטחון הכללי, וראובן בדש, חברו ליחידת המסתערבים של השירות, שהתגלגלו איכשהו לתאילנד. על לחיו של ראובן עוד ישנה צלקת מחתך שעשה בה מחבל עם פגיון רגע לפני, נזכר נאור, "שאני חיסלתי אותו. זה היה פעם, לפני שנים, כשהיינו צעירים, כשרק התחילו לקרוא לזה מסתערבים" (עמוד 185). השלושה סוחבים ביניהם חשבון ארוך שמקורו בימים שהיו השלושה רכזי שירות בנפת ג'נין, וסוכן שהפעילו נחשף ונרצח.היתה, כמו תמיד במקרים שכאלה, מספיק אשמה שתתחלק בין כולם, והשלושה עזבו את השירות בכעס גדול על המערכת ואחד על השני.

נאור, כמו פיליפ מרלו ששימש בוודאי כמקור השראה, הוא גבר קשוח ציני, חד לשון, אך גם אכפתי ורגיש, המתנגש לעתים קרובות עם אנשי המשטרה המרובעים, שנע בין הסמטאות האפלות, הגסט האוסים מלאי הטיילים הישראלים, מקדשי הויפאסנה וטיפוסים מפוקפקים מכל סוג ומין. למרות שהוא שותה כמויות גדולות של אלכוהול זה לא מאט אותו כלל (מוטב היה לבחור בברנד מוצלח מג'יימסון), אלא רק מכהה את הכאב על מנת לאפשר לו להמשיך ללא לאות במרדף לפתרון התעלומה שלפניו. הוא עתיד לגלות כי "השם הנרדף של בנגקוק זה צרות בגן עדן" (עמוד 171).

המחבר, יגאל צור,שירת כסמ"פ בחיל תותחנים ובהמשך היה לעיתונאי, טייל וסופר שמאחוריו קילומטראז' ארוך במזרח אסיה. זהו ספר המתח הראשון פרי עטו והתוצאה מותחת, קולחת ולא רעה בכלל.