סקירה מפתיעה על "סדקים בכפר הגלובלי"

הסדק והאור ( על הספר סדקים בכפר הגלובלי-יגאל צור)/ אריה קרישק

לא צריך להיות בקיאים בשירתו היפהיפיה של לנארד כהן, לרבות "הללויה" החד-פעמי, עם הפסוק המופתי - "..יש סדק, יש סדק בכל דבר, ככה האור יכול לחדור ;" כדי להבין די מהר כי  רוב גיבורי הסיפורים בקובץ המסקרן הזה מגששים - נואשות,לפרקים - אחר פיסה של אור, או אדמה, או בקבוק משקה, או ג'וינט עבה-עשוי-היטב.  אולי יהיה טוב,אולי יהיה רע פחות, עם אפשרות עמומה של...גאולה.  הנופים מתחלפים, כי-כן חלק מההתגלמויות (כולל האנושיות;) אבל המסע נותר,אחרי ככלות הכל, אותו המסע. כל הזמן. כלזמן. יש משהו מרענן,אחר, מושך בספר שרוב-רובו מתרחש בנופים רחוקים,רחוקים מאד, ולרגע נדמה לך כי כל ענייני-הדיומא המוכרים עד קיא, במקומותינו, הסכסוך הבלתי מופסק,עליית יוקר המחייה, הכשל המובנה במערכות השונות  - נדמים כה קטנים,כה חסרי-חשיבות, כאילו הפכו שוליים,אם לא למטה מזה.

יגאל צור מוכר היטב כטייל חסר-ליאות, עם משיכה למקומות מסוכנים ו/או רוחניים. (לפעמים השניים - אחד הם.) הוא מדריך קבוצות מטיילים,מגיש תוכניות טלוויזיה,מגשש בשבילי קולנוע ו -  גם חיבר כמה ספרים שהם בהחלט לא-שגרתיים בנוף ספרותנו הסובל מאחידות חד-נופית,חלק מהזמן.  "שזיף שחור", ו - "מעיין פרחי השקד"  היו רומנים ספוגי ניחוחות אחרים, בצד כמה מדריכים מאירי-שביל-ועין להודו וסין. (הוא עבד גם בשיתוף פעולה עם דן דאור המופלא,עליו השלום. 😉 בנוסף תרם למדף הצנום-צנוע של ספרות המתח העברית שני ספרי מתח קלילים וסוחפים - "מוות בשנגרי לה" ו -"צרות בגן עדן".  נוסע מתמיד, איש חסר-מנוחה משהו, ספוג כמה תרבויות. 

יש ששה-עשר סיפורים קצרים בקובץ (עם שמו ה'עיוני' מדי, הלאו-דווקא ספרותי;), רובם חדשים,מ שלושה מהם נתפרסמו קודם-לכן בבמות אחרות.  הרמה אינה אחידה.  כמה סיפורים נראים טיוטתיים-משהו, אחדים מעין תירגולת, מוצלחת יותר או פחות, בז'אנר.

וכמה סיפורים -   "החוף הארוך" , "סוזי Q ", "הי ג'ו, לאן אתה רץ עכשיו?" או "הרוחות של טאלואט"  (לטעמו של כותב שורות אלה )  - מהמעלה הראשונה :- מרתקים,משרטטים עולם במשיכת קולמוס מהירה, מלאי לקח ותובנה.

כוחו העיקרי של צור - כמה לא-מפתיע...  -  הוא בהכרתו המעמיקה,הרבודה, את העולמות הרחוקים עליהם הוא כותב את משליו.  היטב ניכר כי הוא מכיר אחדים מהם באופן אינטימי ממש, אלה,כמובן,המקרים בהם הכתיבה,המעשה הספרותי, מתעלה ונוכח.

לעיתים ניתן ממש   ל ר א ו ת  את הנופים עליהם הוא כותב - וזה בהחלט הישג לא-מבוטל.

הסיפורים מתרחשים בהודו,תאילנד,אמריקה המרכזית,באפריקה - ומיעוטם - בישראל.  כמעט כל הדמויות הן בנות העולם המערבי, בולטים,לא לטובה, כמה ישראלים נאיביים, והסיטואציות,כאמור, יוצאות-דופן, לפרקים מסוכנות ממש, לפרקים - קטלניות.

במיטבם מזכירים אחדים מהסיפורים את הזווית הקרה,האובייקטיבית מיד, של כותבים כפול בולס האמריקאי, או -וילייאם פלומר הבריטי. (שני כותבי מופת שכמעט אינם מוכרים לקורא העברי.)

כשצור מצליח - הוא טוב ממש, וגורם לך להרהר,בלא להרפות, במעשיה המתנועעת שלו.  לשבחו, הוא אף פעם לא מטיף, לא צדקני או מתחסד, כפי שמקובל,אללי, במקומותינו,במיוחד אצל מקובלי להקת-ההסכמות.

בקיצור, בהחלט מומלץ להניח יד על הקובץ הזה.  מי יודע ?  אולי תרצו לצאת בעקבותיו, להיכן שנושאות אתכם הרוחות -  אלה של המסע, ואלה -  שלכם.