כאשר הימים עמוסים בקריאה ובכתיבה היסטורית, ואחרי יום שחפרת בו במסמכים ישנים ובמברקים שיצאו בהולים מהבורות הדחוסים, וכצריך משהו שימשוך את הקריאה [כי חייבים לקרוא ולהיות נחמדים], אני משאיר בצד את הספרים הרגילים שאני קורא, הן את הצרפתיים של נהר ספרים או הן את הצוויגים של תשע נשמות, ואין כוח גם לעיין בעיונים, תמיד יש את 'הבלשים'. ספרי מתח שבהם נגלה באמצעות החוקר המיוסר את הרוצח הסדרתי. ספר טוב מסוגה זו ימשוך את הקורא לחפש עוד ועוד רמזים ולפענח מי מהם מוביל לדרך השגויה ומי לפיצוח החידה, ולגלות ביחד עם החוקר [המיוסר] את הרוצח ברגע האחרון ובסמטה הכי פחות צפויה. השבוע קראתי שלושה ספרים שכאלה.

הספר הראשון שקראתי ופתח את הסדרה, קבלתי מהמחבר יגאל צור [זה היה גילוי נאות, אני מקווה]. אחרי שקראתי את ספרו הקודם - 'המחוז הדרומי' שעסק ברצח מחריד בנתיבות, עירם של הרבנים המקובלים והכריזמטיים, הפעם נודד חוקר הרצח נמיר בקרמן ל'המחוז הצפוני' (בזלת, 2021). לב המאפליה שבה ממקם צור את הסיפור הוא גוש שגב. תערובת של יישובים יהודים שלוים ושל סכנין עם קנאות דתית. צור מפעיל את המורכבות החברתית-הדתית-הלאומנית ומשתמש בחשיבה הסטראוטיפית של הקורא, בשביל לפזר את הרמזים, ופותח את סדרת הרציחות באצטדיון דוחא במשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים, מה יכול להיות יותר נפיץ מכך? ומי הנרצח? ובן איזה דת הוא? מורכבות ורגישות החקירה מחזירה את בקרמן שגם הוא חי במרחב הלימינאלי של מוצא ודת כבן לבדואי וליהודייה, מחופשה לחקירה אינטנסיבית. כמו בספר הקודם גם כאן שותפתו העיקרית לחקירה היא אישה מסתורית - סמלת מבורך שלא מכבירה במילים אבל חדה וקשוחה. הרוצח המתעתע בבקרמן ובמבורך, ורגישות החקירה הקשורה למפקד המחוז ולתושבי הסביבה מקשים לראות את האמת. סממן לספר מתח-רצח טוב, לדעתי, הוא שהקורא מגלה ביחד עם הבלש את הרוצח. הפעם הרמזים שצור מפזר ובכללם שימוש בשיטה החביבה על הסופרים הסקנדינבים של הופעת מחשבותיהם או זווית המבט של הרוצחים בפסקה נפרדת, גורמים לכך שהקדמתי להבין מי הרוצח לפני בקרמן. אבל לא הרבה לפני, כך שמי שרוצה להעביר כמה שעות בגוש שגב שמסתיר שקרים ואפלה מתחת לחזות השקטה, בהחלט יכול ליהנות מהספר.