בספר 'המחוז הצפוני' המחבר יגאל צור שולח את נימר צפונה לסחנין לחקור פרשיית רצח שמתרחשת במהלך משחק חשוב בין קבוצת בית"ר ירושלים והקבוצה המקומית. המשחק טעון עוד לפני שהתחיל והמתח ממשיך לעלות תוך כדי ההתנהלות שלו ועד "לפיצוץ" בגילוי הגופה באיצטדיון.

העלילה מסתבכת עוד יותר והופכת להיות רגישה מאוד כשמתגלה זהות הנרצח ותפקידו. לכן מחליטים במחוז הצפוני להביא את נימר מהמחוז הדרומי של המשטרה. נימר משובץ עם סטלה, חוקרת מוערכת במחוז אך גם סגורה ומופנמת מאוד.

יחד איתה מחפש נימר קצה חוט שיוביל אותם אל הרוצח. וכדרכו של סיפור, מערכת היחסים ביניהם הופכת לעלילה בפני עצמה. כמו בכל מותחן, הזמן והאנשים מספקים רמזים שונים באשר לסיבות האפשריות לרצח ולאנשים השונים שהיו עשויים לרצוח.

אפשרויות עולות ויורדות ואנחנו הקוראים יחד עם נימר וסטלה מנסים לפענח את הרצח. רוב הקוראים מנסים לפענח את המקרה עוד לפני שהפיענוח מוגש לנו על ידי הסופר וזה מה שמרתק כל כך בספרות המתח. מעבר לעלילה המרתקת, צור נותן לנו תיאור אמין וישיר של אזור ומגזר שפחות מוכר לקהל הרחב.

ניכר שצור מכיר את השטח של ערביי ישראל ואת היחסים בין המגזר היהודי והערבי במקומות שבהם הם קרובים ומשיקים זה לזה. המציאות העולה אינה מלבבת כל כך ואולי נוטה לתאר צד אחד מהמציאות אך התיאור מאוד מציאותי ומחובר ליום יום הישראלי ומציג מצבים שונים, מורכבים וקשים. זהו ספר לא ארוך וקריא מאוד שמתרחש ממש כאן אצלנו ולא מעבר לים, וממש בזמן הזה. הריאליות שלו הופכת אותו ליותר מסקרן ומותח.